גיל שבתיאלי

העולם שלי תמיד היה מלא במילים, כבר בתור ילד השתמשתי בכתיבה כדרך לתקשר ביני לבין עצמי וביני לבין העולם. ככל שגדלתי והתבגרתי הבנתי שהמילים האלו נועדו עבורי יותר מכל לצורך של הבעת רגשות והכרה בהן. בגיל 18 חוויתי חוויה מטלטלת של התבוננות על המציאות ממקום חדש ולא מוכר והמילה הפכה עבורי לאמצעי עיקרי לא רק לביטוי אלא גם לריפוי ופורקן.


תמיד היה לי הצורך להפגיש את המילה שיוצאת מתוכי אל הדף ולקבל פידבק שנשמעתי והדהדתי אצל האחר. כאשר טיוטה של חומרים שעבדתי עליהם הגיעה לידיו של משורר מפורסם קיוויתי שחלומי לזכות בהכרה ובתמיכה להוציא את כתביי לאור יתגשם אולם מצאתי את עצמי ואת החזון שלי מרוסקים. היום, עשרים שנה אחרי, בגיל ארבעים, אני מרגיש צורך עז להרים סוף סוף את ראשי ולפרסם את יצירתי השלמה 'נשים פחדים כאב', עליה עבדתי במשך יותר מעשרים שנה.


במהלך השנים זכיתי למידה מסוימת של עדנה כשהספר בריאה, שכתבנו אני ואם ילדי, יצא לאור ופרקים ממנו פורסמו מדי שבוע באתר nrg של מעריב. למרות זאת, מבחינה מסוימת היה זה כאילו סיפרתי את סיפורו של מישהו אחר, לא כמו כאן, עכשיו, שאני מספר את סיפורי המלא וחושף קבל עם ועדה את כל מה שניסיתי להסתיר.


אשמח לכל עזרה לקידום הפרויקט שלי אל עבר המטרה, בידיעה שכל אחד שמקדם אותי לעברה מקדם גם את עצמו. אני מקווה שפרסום יצירה זאת יהווה השראה לעוד ועוד אנשים להפסיק לחוש אשמה או בושה על מה שהם היום או על מה שהיו או על מה שקרה בחייהם, להישיר מבטם ולהגיד זה אני ואני גאה להראות את עצמי, להיות בשיא נוכחותי, בדיוק כמו שאני.


הלוואי שאזכה בתמיכתכם ושהעשייה שלי תהווה עבורכם השראה!