ליאת יהושע

בילדותי, כשהייתי בת 7, חוויתי בפעם הראשונה תחושה של אובדן. בת דודתי סיגלית (בהיותה בת 12 בלבד) נפטרה מסרטן. אני זוכרת את היום הנורא, איך הרגשתי בעוצמה פחד, חוסר ביטחון, חוסר אונים, כאב חזק. בהיותי ילדה מאוד רגישה, העוצמה של הרגשות היתה ממש בלתי נסבלת, לא ידעתי איך להכיל אותם. באותו רגע החליט המח שלי, שעליו לשמור עלי, הוא החליט לעשות ככל יכולתו כדי שאשרוד את התחושה הנוראית הזו. הכלי שהוא שלח לתודעה שלי, היה אכילה רגשית, הוא הפנה אותי לאכול פחמימות פשוטות, וסוכרים כדי להעלות לי את החיוניות לחיים, כדי לתת לי אנרגיה להמשיך לשרוד את הכאב. מאותו רגע התחיל הסחרור שלי סביב האכילה הרגשית ונמשך יותר מ30 שנה. משהו בי היה חזק וביקש לאכול בריא ומאוזן באותה תקופה וכך מצאתי את עצמי בתסכול נוראי, רציתי לאכול בצורה המיטבית עבור עצמי אבל בפועל המשכתי לאכול מזון ריק כתוצאה מהאכילה הרגשית. לא היה מי שיעזור לי (להורים שלי לא היו כלים להתמודד עם האכילה הרגשית, למרות שהם ניסו להציב גבולות, לקבוע איסורים, להסביר מה כדאי לאכול, כלום לא עזר) בגיל 10 מצאתי את עצמי, עורכת את המחקר הראשון בנושא תזונה, הבטתי על בנות כיתתי שנראות טוב ולמדתי מה התנהגות האכילה שלהם, הבנתי ש: - הן אוכלות לאט, התחלתי לאכול לאט. - הן אוכלות לעיתים קרובות כמויות קטנות, התחלתי לאכול לעיתים קרובות כמויות קטנות. - הן שותות רק מים, הורדתי את המשקאות המתוקים והפחתתי את הסוכר במשקאות חמים בהדרגה. הרגלים אלה נשארו איתי עד היום. חשוב לי לציין שהרצון הגיע ממקום של שליטה מול האוכל ולא ממקום של להיות רזה. אכן הצלחתי, והחזרתי את השליטה לחיי בנושא התזונה, הייתי מרוצה ומאושרת וכמובן שגם השלתי קילוגרמים. לצערי, פתאום נפטר דודי היקר מסרטן. באותו רגע, שוב איבדתי את השליטה באוכל. המח שלא הבין שאני כבר יותר גדולה, יותר חזקה ואלי יכולה להתמודד, מיד שלח אותי לאכול רגשית. כך המשיך המסע שלי יותר מ 30 שנה, בכל פעם שמצאתי פיתרון מיטבי עבורי היה עוד מקרה מוות במשפחה. והתהליך חזר על עצמו, לאט לאט המח (שאינו פועל בהגיון) החליט לקטלג לאותה רשימה שהפנה לאכילה הרגשית, כל רגש שחוויתי בעוצמה, אפילו שמחה. בקיצור מצאתי את עצמי כל היום אוכלת מכיוון שהייתי מוצפת ברגשות חזקים כל הזמן. את עיסוקי כמאמנת תזונה בחרתי ממקום של להציל את הילדה שהייתי פעם שלא היה מי שיעזור לה. לפני כ-5 שנים קלטתי כי בני בן ה-8 אוכל בצורה מאוד לקויה, המון ג'אנק פחמימות פשוטות וממתקים, מלפפון, עגבנייה ותפוח במאבקים קשים. החלטתי לפצח את העניין ולהניע ילדים לאכול ירקות ופירות בהנאה, הבנתי שהרצאות, הפחדות, חפירות והסברים בנושא לא עובדים על ילדים, מכיוון שכל אלה פונים למח של הילד, והמח אינו מאפשר לילד לאכול, לכן צריך שתהיה פעילות עוקפת מח. משהו שידבר אל הילדים דרך הרגש, דרך החוויה ואז החלטתי לפתח משחק, רתמתי את בני לעשייה, כי ידעתי שברגע שאצליח לעקוף את ההתנגדויות שלו (ילד מאוד חכם) אצליח לעקוף 95% מההתנגדויות של ילדים ומבוגרים (גם מבוגרים שאינם אוכלים, האוטומט לסירוב לרב התחיל אצלם בילדות) ביקשתי את עזרתו כי הייתי זקוקה לחשיבה של ילד והתחלנו במלאכה. מאז ועד היום פיתחנו יחד את המשחק "שחק אותה בריא" (בני בחר את השם כמובן) ועוד יותר מ-100 משחקים חברתיים המניעים את הילדים לאכול ירקות ופירות. היופי במשחקים, שהילד נהנה ופתאום ניתנת לו המסוגלות להושיט יד ולטעום מאכלים חדשים, תחושת ההצלחה שלו בעקבות הטעימה הראשונה, מלווה אותו גם אח"כ בארוחות רגילות ולא רק כשמשחקים ופתאום הוא מתחיל לטעום גם בארוחות דברים חדשים. אני נהנית בכל רגע שאני עובדת עם הילדים ועם ההורים, ההרגשה פשוט נפלאה בכל פעם שילד מצליח. אני מאמינה בכל ילד ונותנת לו את הזמן שלו הוא זקוק כדי לעשות את הצעד הראשון המהותי. יש ילדים שמיד נפתחים ומושיטים יד וטועמים ויש כאלה שצריכים קצת יותר זמן. בכל מקרה כולם נהנים ורוצים לשחק שוב. החזון שלי שכל משפחה תשחק במשחק אחת לשבועיים/אחת לחודש ותשפר את התזונה בבית בהנאה. אשמח שתצטרפו אלי לדרך ותהיו חלק פעיל בשיפור הבריאות של ילדינו בהנאה. ליאת יהושע, מאמנת מוסמכת לתזונה, מומחית לילדים ונוער בוגרת לימודי אימון בטכניון אישי/קבוצתי ניהולי/ארגוניישי/קבוצתי ניהולי/ארגוני בוגרת ביה"ס ncs אימון לתזונה בוגרת תואר שני מנהל עסקים המכללה למנהל. עובדת בשיטת אימון חדשנית "הכח להחליeat" – שיטה שפיתחתי להתמודדות עם אכילה רגשית. מנחת פעילויות והרצאות חווייתיות לילדים והורים בנושא יישום תזונה נכונה מפתחת כ100 משחקים לעידוד אכילה בריאה הכוללים את משחק הילדים "שחק אותה בריא" – משחק מעצים, המחבר את ילדינו לאכילת ירקות ופירות. מומחית לנטרול התנגדויות, סרבנות אכילה, וויסות חושי, חינוך מיוחד ואכילה רגשית. מנחת תכנית להכשרת שגרירי בריאות מקרב הנוער.