יעל ברקל

ביומיום שלי אני חובשת הרבה כובעים. אני אמא ורעיה, אני בת ואחות, אני מנכ"לית של מכללה ואני נושאת תפקידים בעמותה, אני משחקת כדורשת ואני לומדת תופים. רק כובע אחד נשאר על המדף ומעולם לא השתמשתי בו. מעולם לא העזתי להכריז על עצמי "אני זמרת". שלושה עשורים אני יודעת, עמוק בפנים, שזו הזהות העיקרית שלי. אבל מעולם לא העזתי להגיד את זה בקול. היום אני פה כדי להגיד לעצמי שמותר לי להאמין. להאמין שאני יכולה. מותר לי להוריד מהמדף את הכובע הזה, שכבר מלא אבק, ולחבוש אותו בגאון. היום אני עולה על הבמה ומכריזה - אני זמרת! ואני מרשה לעצמי באמת להאמין בזה.