יהודית הרמן

שמי יהודית הרמן, כיום בת ארבעים ואחת, מתגוררת בקיבוץ שפיים עם חמשת ילדיי, שנולדו בתקופה בה הייתי בכת של גואל רצון.
בבוקרו של אחד מימי ינואר 2010 בבת אחת השתנו חיי. במבצע רחב שנוהל על ידי רשויות המדינה פורקה הכת בה חייתי שנים רבות, ובבת אחת מצאתי עצמי צריכה להתחיל מחדש את חיי ולקבל החלטות משמעותיות מאד.
שנים רבות לא פעל אצלי שריר קבלת ההחלטות מאחר והיה מישהו אחר שהחליט בשבילי. לא רק החלטות של יום יום, הוא גם החליט מה ארגיש ומה אחשוב. כעת בגיל עשרים ותשע הכול השתנה.
לאחר פירוק הכת, היינו ילדיי ואני כחודש וחצי במקלט בירושלים ובאחד הבקרים הלכתי לקנות יומן כדי לפרוק ממני את כל המאורעות המטלטלים. כתיבה תמיד הייתה מקום המפלט שלי ולאורך כל השנים כתבתי.
לאחר השהייה במקלט, שבתי לקיבוץ שפיים בו גדלתי, לאחר שלא חייתי בו שתים עשרה שנים, בהן גם לא ראיתי את משפחתי הקרובה. באותה עת ילדיי היו בני שלוש, חמש וחצי, שבע, שמונה ותשע.
המקום שנתן לי כוח בזמנים קשים אלו היה היומן שלי, בו פרקתי את כל כאביי וחלומותיי כאחד. הייתי מרוסקת אך בו זמנית גם מלאת תקווה, שמתישהו יהיה טוב יותר ואצליח לשקם את חיינו. היומן שלי הוא הבסיס לספר שכתבתי.
כבר יותר מעשור אני נמצאת בעשייה מבורכת התורמת לסביבתי האנושית וגם לעצמי כדרך טיפול. השלמתי פערים של שנים רבות ואני עוסקת בעשייה טובה ומשמעותית. אני נפגשת עם אנשים אשר קרוב להם נשאב לכת או לחילופין לסיטואציה דומה כגון קשר הרסני ופוגעני עם אדם אחר ועוזרת כמיטב יכולתי מניסיוני האישי.
אני עורכת מפגשים בכל הארץ, בהם אני מספרת את סיפורי כולל התובנות ממנו, שותפה ביצירתן של שתי הצגות המבוססות על הסיפור שלי ומנחת קבוצות מוסמכת לעבודה עם נוער בסיכון.
היום אני בשלה להוציא את הספר שלי לאור ומבקשת את עזרתכם, לתמוך בי בפרויקט זה ולהיות שותפים מלאים בהגשמת השליחות והחלום שלי.