אורלי כהן

אני אורלי, בת 50+, נשואה לאלכס, אמא לשרון וגל, שני ילדים בוגרים וסבתא לנכד קטנטן מתוק מסילאן. לפני מספר שנים עזבתי קריירה ארוכה ותובענית בחברת תרופות גדולה והחלטתי לעשות שינוי ולצאת מהמירוץ. גם תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה אני סובלת "עזרה" לי לקבל את ההחלטה החשובה והמכוננת הזאת. השתחררתי. נשמתי עמוק והסרתי מעלי את מסכת המנהלת הקשוחה. הרשתי לעצמי להיות רגישה, שברירית משהו וכבר לא אחת שחייבת להיות חזקה תמיד. תוך כדי התהליך, שיניתי בהדרגה את אורח חיי ואת הרגלי התזונה שלי. גיליתי שאוכל שבא עם זכרונות של בית הוא האוכל הכי טעים והכי אהוב עלי. אוכל אמיתי עם משמעות, שורשים ומסורת החליף אצלי את האוכל במסעדות אותן נהגתי לבקר. כחלק מהמסע הפנימי וההקשבה לגוף ולצרכיו, המרתי את בגדי העבודה המחוייטים בבגדים נוחים, האיפור נזנח גם הוא (למעט אירועים מיוחדים) וכך גם נעלי העקב. לבושה בטרנינג או בשמלת בית, נכנסתי למטבח לבשל, כך שבספר שלי אני מגישה לכם את עצמי נטו, בלי כחל וסרק.