JUMPSTARTER - מימון המון לפרויקטים יצירתיים

275

מקדמים

45,032 ₪

122% מתקציב יעד של 37,000 ₪

0

ימים נותרו

הפרוייקט מומן בהצלחה

יום רביעי 10 אוקטובר 2018

ספר על סיטואציות מחיי היומיום, תובנות ונקודות אור, תמצאו בו כלים לצמיחה מתוך קושי והתמודדות עם משבר. הצטרפו למסע, הצטרפו להוצאת הספר לאור, התמיכה שלכם קובעת!

שירה-אמונה אמסלם

כניסה אחרונה: 19 אוק 2018
3 פרויקטים בקידום

אודות היוצר / צור קשר עם היוצר

אודות הפרוייקט

פתאום 30 - רשמים מהמסע

זאת המתנה שלי לעצמי.

זאת המתנה שלי לעולם.

יומולדת 30 שמח!

לכל אחד היעדים והמשברים שלו,

והגיע הזמן להוציא לאור את המילים והתובנות.

בעזרתכם זה יהיה אפשרי –

רקמה אנושית זה אני ואנחנו.

אני כותבת כבר המון זמן, וזה שנים שאומרים לי שאני חייבת להוציא ספר לאור.

יום אחד ישבתי עם חברה בבית קפה והרעיון הועלה שוב, הפעם ברצינות.

יום הולדת 30 כבר נראה בבירור באופק והחלטתי לנסות. כמו שדודו טסה כתב: "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה".

אז הכנסתי את "המבקרת הפנימית" שלי לשנ"צ, ושלחתי את כתב היד.

אחרי תקופה ארוכה שלא נגעתי בספר ולא התייחסתי אליו, קראתי אותו שוב, מחדש.

זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי אותו במבט אחר.

צחקתי, דמעתי, התחזקתי בעצמי, מעצמי,

הבנתי את השליחות הגדולה שבספר הזה.

הבנתי שהוא אור ראשון של שחר אחרי עלטת הלילה הגדולה.

הספר מורכב מ-30 תובנות להתמודדות עם החיים,

מדובשם (זה החלק הקל) ומעוקצם (זה החלק המאתגר).

הכתיבה קולחת, משלבת הומור, אופטימיות, וזוויות מחשבה מגוונות ומעניינות על החיים.

הספר נולד מתוך רצף משברים, שחלקם ייחודי וחלקם משותף לרובנו,

והוא הולך לצאת לאור מתוך אמונה חזקה שלכולנו מגיע שנחיה טוב, נבחר בטוב, נאהב ונצמח מחוויות המסע של החיים שלנו.

הצטרפו אליי ותִמכו בהוצאה שלו לאור, המתנות שהכנתי לכם הן משהו מיוחד.

מאחורי הקלעים של הרשמים

הספר הזה נולד יחד איתי.
לא תמיד הרגשתי אותו, אבל בשנים האחרונות הוא שיחק איתי מחבואים,
צץ ונעלם, עד לרגע שבו כל החלקים שבי התפרקו והתחברו מחדש. ברגע הזה ידעתי שהמשחק נגמר –
אני כותבת ספר ומוציאה אותו לאור.
ספר כלשהו, על משהו, לא משנה מה.
תחום המילה הכתובה היה המגרש הביתי שלי מהיום שבו למדתי לכתוב ולקרוא,
לכל אחד מאיתנו יש גוון מיוחד, פיקסל ייחודי שבלעדיו התמונה אינה שלמה.
אני יודעת לתרגם מצבים למטאפורות, להמחיש תחושות ומחשבות במילים – זה הגוון שלי.
כשהקב"ה שלח אותי לעולם הזה עם התיק הענקי של הניסיונות, הוא נתן לי בין כל הפקלאות,
גם כישרון לכתוב אותי החוצה.
הפידבקים מהסביבה מלטפים לי את הלב ומשמחים לי את האגו,
הם מספרים לי שה"חבילה" של חיי היא השליחות שלי, הייעוד שלי בחיים.

הספר הזה נולד יחד איתי.
נבע ממוחי, מזיכרוני, מפעימות ליבי,
נבע מדרך החשיבה שלי, מסולם הערכים שלי, מהתובנות, מהחקירה והלמדנות שלי.
סיפור חיי הוא זניח, כלי שרת בלבד.
כולי תקווה שערכו האנושי של הספר יהיה גדול הרבה יותר.

פתאום 30 - רשמים מהמסע
זה 8 שנים אני כותבת בעמוד שלי "שירה בציבור" על הכאב, על השיברון ועל רגעי ההחלמה והעונג. אתם פרגנתם, אהבתם, הגבתם, תמכתם,ולא נתתם לי לצאת לפגרה. סיפור התחבר להבנה ופתאום נולד לי ספר. נקודות ציון מהמסע מלאות בכל טוב, והן מוכיחות שוב ושוב שהחיים עולים על כל דמיון.
בזכות תגובות כמו אלו הכתיבה הפכה לנעימה יותר:

מתוך פרק 16 - סליחה

"למה את מדברת עליי ככה? היא בכתה. למה את מוותרת כל כך מהר? איפה האמונה שלך?
הרי את בחרת בעצמך ב"אמונה" כדי לא לשכוח אף פעם, ולכן את מטילה טרור על כל הסובבים ששוכחים!
למה את בוראת לעצמך במו פיך את המציאות הקשה הזו? את חושבת שלאלוהים "התפלקה" נשמה שאין לה זיווג?
את חושבת שאלוקים ברא אותך רק כדי לסבול ולעבור קשיים? השתגעת לגמרי?"
כמה רעה אני אליה, לילדה שבי, בזמן האחרון. נתתי לעצמי לשקוע עד צוואר בשקרים של הדמיון שלי בדבר כישלונה, בחוסר התועלת שלה, בחוסר התקנה שלה.
נתתי למציאות להתעוות בעיני החושך הזה שהולך ומתגבר רגע לפני חג האורים, ולספר לה שהיא הרסה חברויות, שרפה גשרים, סגרה דלתות.

נתתי לרופאים לספר לה שהיא חולה ומסכנה, שהיא לא יותר ממקרה לימוד לסטודנטים, תקרית מצערת של הטבע, תאונת דנ"א קטנה, אסון מזערי שבקושי מורגש בקוסמוס.
נתתי לשדים, ולשעות האור המתמעטות, ולקור המכנס, ולסופה המכה על החלונות, לספר לה שהיא איומה.

זיוף. שכל ההרצאות המפוארות שלה היו שקר, ועובדה ששתינו לא כתבנו כלום כבר כל כך הרבה זמן.
נתתי להן, למחשבות המכרסמות, להשתלט. מחשבות מכרסמות הן כמו מגבונים –
מגיעות בשרשרת וצריך תושייה ויצירתיות כדי לעצור אותן.

סליחה, סליחה, סליחה, ילדה שלי, שנתתי לך להאמין שאין טוב שטומן בחובו העתיד.
סליחה שנתתי לראשך להישמט ולכתפיים שלך להשתוחח.
סליחה שנתתי לאחרים להשפיל אותך ולפגוע בך עד עפר.
סליחה שהאשמתי אותך בכל כך הרבה דברים נוראיים שבסך הכול מעידים שאת אנושית.
סליחה שבראתי לך במו פי מציאות איומה של בדידות ושל חושך.
סליחה שנתתי ל"מדוייטים" חסרי רגש לשכנע אותך שאת משוגעת ובלתי אפשרית ובלתי נסבלת.

זו לא אני, ובטח שלא את, זו התקופה. "

אני נרגשת ולרגעים קטנים חוששת,
מחכה להחזיק את הספר שלי ביד.

אני מזמינה אתכם להציץ במתנות, לבחור אחת שמתאימה לכם ולתמוך.

רק אתם יכולים להפוך את זה לאפשרי!

בעזרת התמיכה שלכם, הספר שלי יוכל לצאת אל האור.

תודה רבה,

שירה-אמונה

לא מצאת את כל התשובות שחיפשת? יש לך שאלה?
אם המידע המופיע אודות הפרויקט אינו עונה על כל שאלותיך או שברצונך לקבל מענה אישי,
יש לך אפשרות לשלוח שאלה ישירות אל יוצר/ת הפרויקט.

שלחו שאלה

דווח על הפרויקט