שלום וברכה,

אני נרגש להציג בפניכם את ספר הביכורים, רומן עלילתי עליו עמלתי במשך יותר משבע שנים ואשר הגעתי לסיום כתיבתו. 

הרעיון לספר ניטע בליבי לאחר לכתה הפתאומי ובטרם עת של שירה, אהובתי, אשת נעוריי ואם שלושת ילדיי. את החור הגדול שנפער לא יכולתי לבטא אז במילים ומעט נחמה מצאתי בהאזנה לשירים שביטאו את תחושותיי. הכמיהה הגדולה שליוותה אותי ולא הרפתה בכל התקופה היתה להיפגש שוב, או לפחות לשמוע את קולה ולאמר את כל מה שלא הספקתי. מאחר שבחיי עסקתי בפיתוח מוצרים אז פינטזתי על לפתח טכנולוגיה חדשה, לה קראתי ביני לביני, נשמקול, הטכנולוגיה שתקשר אותנו עם נשמות אהובינו בעולם הבא, כשהבנתי שאין ביכולתי ליישם זאת (לפחות לא כרגע..), המצאתי סיפור דמיוני על גיבור שפעל אחרת ושחיבר לעצמו את פאזל החיים בצורה מיוחדת ואשר עמל לפתח דרך שתאפשר לו חיבור אל אהובתו. הרומן עוסק באהבה, ובבחירות המורכבות בין ההתמקדות בחיים הממשים על אף האובדן, ובין הכמיהה לחידוש החיבור עם האהובים שאינם.  

הספר הדמיוני שרקחתי מתבסס על אירועים מצבים ומקומות שבהם ביקרנו, ועל התמודדויות שונות מחיי, אך על הכל הוספתי מעשיות ערכתי שינויים ונתתי פרשנות אחרת לאירועים. עוד בסיפור משולבים קטעים מקוריים מיומן טיול ששירה כתבה בעצמה כשטיילנו יחד בעבר .

אודה לכם ואשמח לקבל את תמיכתכם, כדי שאוכל להשלים את הפקת הספר באופן איכותי ומקצועי ובהדפסה ראויה ומכובדת.  אתם מוזמנים, לאחר הרשמה זריזה, לבחור אחת או יותר מהתשורות של  קידום הספר ולקחת חלק בהוצאתו לאור של ספר זה. 

כולי תקווה שספר זה יצליח להעניק ולו מעט מזור לכל מי שחפץ בכך 

ואולי, אולי,  ניתן לראות את הספר כרמז .. בבחינת … 

" סוף מעשה במחשבה תחילה " ...  מי ייתן ויחד נהיה שותפים ביצירת סיפור ומחשבה אשר יקדמו לבסוף גם את המעשה.

תודה מקרב לב על תמיכתכם על החיבוק החם שאתם מעניקים ועל כל קידום שיתוף ורכישה שמרגשים אותי,

באהבה גדולה,

רמי 

טעימה  ראשונית ...

קריאה מהנה,

05.12.1995 

פרו , מאצו' פיצו' , דרך האינקה

אני שומע שירה בעברית ? ואולי השיר מתנגן בראשי ?  חשבתי  שאני בכושר גופני טוב ושירות צבאי קשוח ומחשל יגן עלי בסוף יום הליכה. נכון, החמצן בגבהים אלה דליל מאוד אבל לא מתאים לי להזות הזיות.  אלה היו המחשבות שהעסיקו אותי שעה  שצעדתי לקצה הרכס. נותרה עליה אחת תלולה ואחריה אני  אמור להגיע אל המחנה ולהעביר בו את הלילה האחרון של דרך האינקה. 

שעת דמדומים. פסגות ההרים שנדמה שהזמן עצר בהם מלכת,  הקיפו  אותי מכל עבר, ובתוכם בלט שביל עתיק, דרך האינקה, עדות יחידה למעשה ידי אדם, שביל המסותת בצורה מדויקת כמדרכה טבעית בת אלפי שנים הבנויה מאבני המקום. מצאתי עצמי עומד במעבר ההרים,  בגובה 4024 מטר. בקצה האופק עמדה שמש אדומה שכמו חיכתה רק לי, לפני שתישק לקצוות ההרים הרחוקים ותשקע בתוכם  

 התקרבתי אל המחנה והבחנתי בחבורה שישבה בסמוך למדורה. במרכזה ישבה בחורה צעירה עם שיער אדמוני שהבליט את עיניה הירוקות, ניגנה בגיטרה ופיזרה חיוכים תוך כדי שירה ...

בלי לחשוב פעמיים זרקתי את התרמיל  והתיישבתי בזווית שתאפשר לי לראות את הזמרת הצעירה. מבטינו נפגשו מספר פעמים במהלך השיר. לאחר שסיימה לשיר והתכוננה לקום, מיהרתי להתקרב אליה מהצד השני, בניסיון לביים מפגש מקרי. 

"שלום אני חייב להחמיא לך על השירה, אני רון ... " וחוותי בתנועה קלה את אוזניי כשואל, "ושמך ?"

" תחמיא קודם  לשירה," ענתה והבליחה לעברי חיוך שובבי  

" אממ .... כן בהחלט .. השירה שלך.. איך ששרת זה פשוט היה יפה  ו... רגע , שניה ...תראי את הורסת לי את משפט הפתיחה שהכנתי. אני חושב שזה יהיה אישי יותר אם אוכל לנקוב בשמך ואז להחמיא לך באותו משפט." 

” אני אעזור לך, ספר לי על השם שלך ? זה רון כמו שיר ? רינה ? “ 

 ”מבחינתי מעכשיו זאת בדיוק המשמעות של השם שלי, שיר ורינה נשמע לי נכון," הגבתי בהתלהבות.

" טוב אז השם שלי גם כן קשור לרון, ואפילו כבר אמרת אותו."

ניסיתי לחשוב על המשפט שאמרתי והתחלתי למלמל שוב את שנאמר קודם ,"שלום אני רון רציתי להחמיא על השירה...אה אה , שירה ! כן !  נכון ? שירה ? "

"נכון שירה, " אמרה ולאחר מספר שניות של שתיקה הוסיפה  ”נו… למה אתה מחייך ככה ? רצית להחמיא לא? "

”כן נכון. שירה , נהניתי מאוד לשמוע את קולך אני בטוח שתגיעי רחוק ותהיי זמרת גדולה, כי הקול שלך נוגע ומצמרר מרטיט ו..."

"מספיק מחמאות לפעם ראשונה" קטעה אותי," נשאר לך משהו מעניין שאפשר לשתות ? זה יכול לעזור קצת  להמשך הערב, אין כמו להעביר את הלילה למרגלות המאצ'ו פיצ'ו בראש טוב ולקבל מחמאות. " 

" אני סוחב איתי בקבוק יין לזמן מיוחד," חייכתי ושמחתי על ההזדמנות, ” אתארגן כאן ליד, תגיעי עוד שעה שעתיים ?“

” בשמחה ” ענתה ונופפה לי בידה 

***

 לאחר שמיקמתי את האוהל התיישבתי על שמיכת צמר אותה פרשתי בפתח וניסיתי להיראות עסוק בקריאת ספר, שלא יתפרש שאני ממתין בקוצר רוח. לבשתי את ג'קט הפליז הכחול לאחר שעמלתי על ניקיונו, אפילו הכנסתי לתוך הכיסים מספר עלים וצמחים שקטפתי מסביב כדי שיקנו לו ריח טבעי.  לצידי הנחתי  בקבוק יין ושתי כוסות.

" התארגנת יפה על האוהל, "  אמרה שירה בעודה צועדת לעברי.  

עיניה הירוקות שוב משכו את מבטי. היא לבשה שכמייה שנקנתה בשוק המקומי וכובע צמר צבעוני על ראשה. קצוות שיערה האדמוני בצבצו על מצחה וחיוך תמים  היה נסוך על פניה .

"מתחתי ושפצרתי את האוהל לכבודך," עניתי בהתלהבות " אפילו מיקמתי את הפתח עם זווית יפה לזריחה שתגיע משם,"  והצבעתי לעבר הרכס שממול. 

"אה.. אה.. הבנתי .. אז אתה כבר מתחיל עם הפורמט ? "

"פורמט של מה ? "

"של להרשים אותי עם כיווני השמיים? תיכף גם תסביר לי על הכוכבים?"

"ברור. זה מתכון בטוח," קרצתי.  

 צחקקנו קלות, שירה תפסה מקום לידי והניחה את הגיטרה לצידה. בתנועה מהירה שלפתי את אולר הלדרמן שלי, פתחתי קופסת שימורים של אננס, הוצאתי את הפלחים וסידרתי אותם בצלחת, לאחר מכן חתכתי אותם לחתיכות קטנות יותר, מזגתי יין לכוסות והגשתי לשירה  את הכוס והצלחת.  

" תודה רבה. ממש רומנטיקן."  

הנפתי  את הכוס באוויר, "לחיים"

"ו... מסתכלים בעיניים," הוסיפה שירה. 

מבטינו נפגשו, במשך מספר שניות ארוכות הבטנו האחד בעיניו של השני והמשכנו להביט גם תוך כדי הלגימה מהכוס. 

"אז מה המתכון להיום בערב ?"  שאלה שירה 

"כמו שאמרנו הפורמט המנצח. נספר אחד לשנייה על עצמנו, אני אנסה להרשים אותך קצת עם הכוכבים, נשמע יחד שירים ומקווה שנחתום בנשיקה."

הזזתי את התרמיל ופיניתי לה מקום על השמיכה ובאותו רגע בקע שיר מתוך התרמיל.  

" שיר יפה,"  אמרה שירה  

" ותזמון מעניין " הוספתי 

" אז נשתה שוב לחיים גם בשביל זה,"  הניפה שירה את כוסה.

" ולא לשכוח להסתכל בעיניים, " השלמתי. 

ושוב מבטינו נפגשו, לגמנו באיטיות מהכוסות אך מבטינו חדרו עין לעין, קרבתי את פרצופי אל שירה כך שמרחק קטן מאוד הפריד בין אפינו, שנינו הרגשנו נוח עם הקרבה. הנחתי בצד את הכוס הריקה וליטפתי קלות את שיערה, הרגשתי שאין מניעה להתקרב יותר, ואז ללא התראה קרבתי את שפתיי אל שפתיה של שירה והתנשקו נשיקה ארוכה.

"זה היה מפתיע," אמרה שירה בחיוך קל וניערה לאחור את שערה

 "מקווה שזה היה בסדר," הוספתי בנימוס

"האמת ? .. זה היה הרבה יותר מבסדר  ...וואו ... אתה מנשק מצוין "

" זה לא אני זה אנחנו,"   הערתי בחיוך

" עכשיו בכלל קנית אותי, כל אחד אחר היה זוקף זאת לעצמו,"  אמרה שירה והוסיפה נשיקה לשפתיי...

נשכבנו על השמיכה האחד מול השנייה שירה הרשתה לעצמה להתקרב יותר לכיווני ושילבה את רגליה בתוך רגליי....

... המשך בספר   .... 

 מקוה שאהבתם וכבר תמכתם ...  

ולמעוניינים אנא שלחו אליי מייל  או צרו קשר ברשתות השונות ואשלח לכם את הפרק הראשון, את 28 העמודים הראשונים לקריאה והנאה 

[email protected]

תודה רבה ,

רמי