מזמינה אתכם לקחת חלק בפרויקט ייחודי,  המספר על תהליך יוצא דופן ומרתק שעברתי!

שמי אור-נא בן אברהם, אני מתרגשת מאוד לכתוב לכם על אחד הצעדים המשמעותיים בדרך להוציא את הספר שלי לאור. ספר שידעתי שאכתוב עוד לפני שידעתי מה יהיה כתוב בו. ידעתי שארצה לחלוק ולשתף את הדרך המדהימה שעברתי,

למה כל כך חשוב לי (ולכם) להוציא את הספר?

כשאני כותבת את זה אני נזכרת בזמנים שחיפשתי לקרוא ספר כזה בדיוק. לדעת קצת יותר לאן אני נכנסת. ובסיכום סופי אני מרגישה שפשוט קפצתי למים, באומץ שהיום אני לא יודעת מאיפה היה לי, וכל כך שמחה שבאמת היה, אבל אולי הספר שלי יוכל לעזור לנשים שהיום מתלבטות, לדעת מה התהליך כולל בתוכו, ואם יש להן הכוחות והרצון באמת להיכנס אליו.
כי עד היום בעצם לא קיים ספר כזה בעברית. כן יש דרך ללמוד ולהבין מה זה פונדקאות (קבוצות פייסבוק, בלוגים וכד'). מצד שני יש גם הרבה חומרים שצריך לסנן, גישות שבעיני הן מוטעות מהיסוד ונובעות מבורות, גורמות לנזק ומפחידות נשים שחושבות להיכנס לתהליך.

הספר שלי מגיע כדי לפתוח לכם את העיניים לעולם הזה, למניעים שגרמו לי אישית לרצות להיות פונדקאית, לתובנות שלי בעקבות הפגישה עם האם המיועדת. לעובדה שפונדקאית היא לא רק אחראית לגידול העובר פיזית, היא גם יכולה להיות משמעותית לשלמות הנפשית של ההורים שלו, שהגיעו למצב הזה מהכרח ומקושי ולא מבחירה. והפונדקאית יכולה להרגיע אותם שהילד שלהם בידיים טובות, לחבר אותם להריון למרות שהם כל כך חיצוניים כביכול, לתת להם כמה שיותר מחוויית ההריון שנמנעה מהם. וכל זה עם שמירה על הגבולות האישיים שלה, על הצורך בפרטיות, על סודיות רפואית במקרים מסוימים, לדעת מהם הצרכים והזכויות שלה בתוך ההתמסרות לתהליך.
אני הרגשתי שמדובר בעוד זוגיות לתחזק, והיא כוללת- כמו כל זוגיות אהבה גדולה גם עם הוויכוחים, וחיבור עמוק למרות כל הקשיים בדרך.

טעימה...

ברוב מקרי הפונדקאות בארץ יש יותר ממכנה אחד משותף: הרצון להיטיב שמוביל לפניה לתהליך, ותחושות הסיפוק והשמחה האדירה שמגיעות בסופו. בעצם לא רק בסופו, בכל בשורה טובה בדרך הלב מתמלא באושר. משתפת אתכם בקטע קצר מהספר שנותן טעימה מהאושר הזה:

מיד אחרי תפילת נעילה אני רצה הביתה, ולפני שאני אפילו שותה משהו אני הולכת לראות מה יופיע לי על הסטיק של בדיקת ההריון. רק כדי להכין את עצמי למחר, אם שרה [שם בדוי] מפחדת מתוצאה לא ברורה אני פשוט לא אספר לה מה יצא עד מחר. ואני לא צריכה לחכות אפילו רגע- איך שאני טובלת את המקלון בכוס מופיעים לי שני פסים ברורים מאוד. הרבה יותר חזק ממה שהיה כשגיליתי על ההריון של הראל. אז אני מתקשרת לשרה.

מה קרה מאז?

מאז הרגע הזה עברו קצת יותר משנתיים וחצי. מאז הספקתי ללדת את הפס השני שהופיע שם אז, ולראות איך הוא הופך זוג שבור לב למשפחה מלאת שמחה ואור.

היום אני בת 27, נשואה לדוד המדהים שכל כך תמך בי בתהליך הפונדקאות ושלא הייתי יכולה לעבור אותו בלעדיו, שגם שרה ואבי- ההורים של התינוק קוראים לו "הפונדקאי שלנו".
כיום אני מסיימת בע"ה לימודי סאונד באוניברסיטת אריאל. בשאיפה לפתוח אולפן ביתי. ובין העבודות למבחנים גם כתבתי את הספר שלי, בהתחלה בתור בלוג בפייסבוק, וכשהצטבר לי מספיק חומר פניתי גם להוצאת "צמרת" ועם עיצוב הכריכה המהמם שצייר אח שלי- רואי שמואל אבנית, לפי רעיון שלי.

אז עכשיו הכל תלוי בכם..! התמיכה שלכם תגרום לספר שלי לצאת לאור, ובעזרת ה' להגשים את כל היעדים שהצבתי לעצמי בכתיבה שלו- לשתף, להסביר ולפתוח את הלב לכל מי שתקרא.

כמובן שעל תמיכתכם תוכלו לבחור לכם תשורות ממש מיוחדות כמו ציור מאת אחי המהמם שאייר גם את הכריכה לספר, או לקבל שעת ייעוץ זוגי מחברה מדהימה שלי שגם תמכה בי לאורך כל התהליך ומככבת בספר. והרצאה על הנקה ללא הריון [לנשים בלבד] מאת האמא של התינוק.

תודה רבה מעומק הלב!