סוד הנקודה הטובה נכתב בתקופה של פילוג גדול בין חלקים ומגזרים שונים בישראל, מתוך ההבנה שמציאת טוב בתוכי מאפשרת לי לראות טוב אצל השני ומציאת עוד טוב אצל השני - תהדהד ותאפשר לי למצוא את הטוב הגנוז בקירבי.

חברים וחברות יקרים ויקרות!

אנחנו ממש בישורת האחרונה של הספר "סוד הנקודה הטובה" - עברנו את הכתיבה, העריכה הספרותית, העריכה הלשונית. עכשיו האיורים של הספר נמצאים בצביעה והעימוד מתחיל ממש עוד מעט.. הוצאת הספרים "דני ספרים" מממנת את כל ההפקה. תודה רבה לכל העוסקים במלאכה...

 אז מה עכשיו? עכשיו אנחנו רוצים לפרסם ולהפיץ את הספר וכאן אתם נכנסים לתמונה. כדי באמת להגיע לכמה שיותר אנשים, כדי באמת להביא את סוד הנקודה הטובה ליותר ויותר בתים וליותר ויותר לבבות, אנחנו נרתמים ביחד.

 אישית אני מאוד מאמין בהפצה דרך הרשת והאפשרויות החדשות שהיא מביאה. את הספר "התגלות" - ספרי הקודם, מכרתי גם דרך ההוצאת ספרים בחנויות סטימצקי/צומת גם בחנויות דברי שיר/דני ספרים ואחרות אבל!! לפחות חצי מההפצה היתה דרך הרשת ודרך חברים.

למה אתה צריך אותנו? הוצאת ספרים מממנת את ההפקה,לא? ומה בכלל עם חוק הסופרים?!

שאלה טובה. ראשית, אני לא מאמין שהפקת מוצר נגמרת בייצור הפיזי שלו. זאת רק ההתחלה. מה יש לעשות עם אלפי עותקים של ספר שלא יגיע לאף אחד? (יצאו שנה שעברה למעלה מ6,000 כותרים חדשים! כמה מהם אתם מכירים? רמז, כנראה שאת הבודדים שקידמו ושיווקו הוצאות הספרים הגדולות.) העניין שלי הוא לא להדפיס ספר. עיקר העניין הוא להביא את התכנים ליותר ויותר אנשים, כדי להוסיף להם טוב בחיים. 

הוצאת הספרים אכן ממנה את הפקת הספר. גם זה נדיר היום - לאור חוק הסופרים החדש. למעשה, לסופרים מתחילים כמוני, לא בטוח שהחוק עוזר, אולי אפילו להפך. הוצאות הספרים היום מאוד חוששות להוציא ספרים חדשים, בעיקר של סופרים מתחילים. על פירסום בכלל אין מה לדבר... לא מתוך רוע לב חס ושלום (אני ממש אוהב לעבוד עם אלירן, איש הקשר שלי בהוצאת הספרים ומנהל השיווק שלה וכן עם עליזה רז מלצר העורכת, ודני - הבעלים והמנכ"ל). העניין הוא שהוצאת כספים על הפקת ופרסום ספרים היא סיכון גדול היום.

אני מאמין שגם מבחינה כלכלית זה משתלם, אני לוקח את הסיכון הזה על עצמי. במקום להרוויח בטווח הקצר עוד כמה שקלים - אני רוצה לממן את הפרסום, ביחד עם כל אחד ואחת מכם. להאמין בטוב ולהפיץ אותו הלאה, לעוד ועוד אנשים...

 מה אני הולך לעשות עם הכסף? (שאלה טובה לא?!)

את הכסף שאגייס כאן אני מייעד להרחבת המודעות והחשיפה של הספר. תקציב ההפקה שלו אינו מכסה את ההשקעה בפרסום ויחסי ציבור. אני רוצה להביא את הספר אל כמה שיותר לבבות וזה דורש השקעה, מכאן שהכסף מיועד לפרסום במדיה הדיגיטאלית, יחסי ציבור וככל שהתקציב יאפשר גם חשיפה בעתונות, ברדיו ובמדיות נוספות.

נו, ואם נעזור לך, יש סיכוי שתצליח להרוויח כסף בעתיד?

אני מאמין שאפשר להתפרנס מכתיבה. זאת עבודה קשה ותובענית אבל אני מאמין שזה אפשרי. לפי החוזה שלי עם הוצאת הספרים - אני יכול לקנות מהם ספרים בהנחה משמעותית ולמכור אותם בעצמי ברשת. כך עשיתי עם ספרי התגלות וכך אני מתכוון לעשות בעתיד עם "סוד הנקודה הטובה".

נכון שהכסף של הקמפיין הולך לפרסום ולשיווק - אל תדאגו, אם באמת נצליח להעביר את המסר, אוכל למכור בעתיד ולהתפרנס בכבוד ולהמשיך ולכתוב. אפשר לראות את המאמצים שעושה הוצאת הספרים כערוץ אחד, ואת העשייה שלנו כאן כערוץ נוסף, ערוץ דיגיטלי להפצת התכנים לציבור רחב הרבה יותר, מתוך מאמץ משותף.

 למה שנעזור דווקא לפרוייקט הזה?

כתבתי את סוד הנקודה הטובה כי אני מאמין שהמסר של רבי נחמן, המסר של ״מעט טוב״ יכול להועיל לכל אדם. אני מאמין ורואה את העוצמה של העידוד, של תוספת הטוב, של האמונה בטוב שבתוכנו. הרגשתי שהמסר הזה צריך להגיע לעוד אנשים. גם לאנשים שכרגע אין להם גישה לטקסטים של רבי נחמן. בשפה פשוטה, עם איורים מקסימים של המאייר עדי כץ. 

 לאורך הדרך, בהפקת הספר, קיבלתי פידבקים נפלאים מאנשים ממגזרים שונים לגמרי שאמרו שהספר תרם להם רבות ועכשיו - ממש ברגעים האחרונים של הפקת הספר הבנתי ששיווק ופרסום ממלאים תפקיד בעולמנו. זה לא מספיק לעשות ספר טוב (מקווה שהצלחנו). זה לא מספיק להוסיף איורים נפלאים ולהשקיע בעריכה. כדי להגיע לעוד ועוד אנשים צריך פרסום ויחצנות. 

 לצורך זה אני צריך אתכם. כל אחד ואחת מכם. כדי שביחד נזכה להאיר את הנקודה הטובה, בתוכנו ובסובבים אותנו.

איך אפשר לעזור?

 להפיץ, לשתף, לדבר על הפרוייקט. כל שקל שתתרמו חשוב וכל חבר שתיידעו חשוב לא פחות. תודה מראש על העזרה שלכם ונשמח לכל רעיון!

אל תתקמצן, תן כמה שורות מהספר...

 טוב, מתוך הפתיחה של הספר:

 "הייתי רוצה להתחיל מהסוף.

 אבל רגע לפני הסוף – כמה מילים: אנחנו טובים. ממש טובים. אני לא מתכוון ל"מוצלחים" – הצלחה היא אַמַת המידה שבה משתמשים בדרך כלל − אלא למהות הפנימית שלנו, זאת שמעבר לכל הבלבולים. אנחנו אנשים טובים. טובים במידה שאנחנו לא יכולים לדמיין.

 העולם שאנו חיים בו מסתיר את הטוב הזה. הטוב האמתי נשכח מאתנו, ועכשיו אנחנו מזדהים לעתים עם הטוב, אבל רוב הזמן דווקא עם הלא טוב. אנחנו חושבים שהרע הוא אמתי לגמרי ושאין לנו מה לעשות בעניין.

 לפני מאתיים שנה בערך אמר רבי נחמן מברסלב שגם בתוך מה שהוא לדעתך הרע הגמור − גנוז טוב, ואם תעמיק בטוב הזה, תמצא עוד ועוד טוב.

 ולא רק אצלך יש המון טוב, אלא גם אצל השכן שלך והחבר שלך והאישה והילד ומוכר-הפלאפל-שלא-מחזיר-אף-פעם-עודף-ורוצה-לתת-לך-מסטיק-בזוקה-במקום. גם אצלם יש המון טוב. וגם אצל הנהג המעצבן שתפס לך את החניה בדרך לפגישה חשובה תוך שהוא משליך מהחלון את בדל הסיגריה יש המון טוב. אולי בהסתר גדול, אבל המון המון טוב. ולא רק זה, מגלה לנו רבי נחמן, אלא שאם נשים לב לטוב הזה, נטפח אותו ולא נתעלם ממנו – משהו גדול יקרה.

 ועל המשהו הגדול הזה רציתי לכתוב ספר. קראתי לו "סוד הנקודה הטובה" – כי על אף שרבי נחמן כבר גילה את הסוד הזה, וקרא לו "אֲזַמְּרָה" (תורה רפב בליקוטי מוהר"ן), זה עדיין סוד. כי אומרים שסוד דומה לטעמו של דבר מה. אם לא טעמת, לא תבין על מה מדובר.

 אם כן, אף על פי שרבי נחמן סיפר לנו על סוד הנקודה הטובה, אנחנו צריכים להזמין את הסוד הזה לתוך החיים שלנו, לחיות אותו, לחפש אותו ולעמול על הפיכתו לחלק מהחיים שלנו.

 במהלך הכתיבה גיליתי שהמעשה הזה מעניין ומורכב, ושאני עצמי אזדקק לזמן רב להפנים את הדברים שכתבתי (בהשראת רבי נחמן). שמחתי שהדברים ייכתבו, וידעתי שלפחות לאדם אחד יועיל הסיפור הזה. לי.

 רגע – אני משער שאתם רוצים לדעת, כלשון כותרת הקטע הזה, מה היה סוף הדבר? למה התכוונתי כשאמרתי שאתחיל מהסוף? אבל לפני כן, רק כדי שיהיה לכם עוד מעט רקע, אספר כיצד התחיל הכול:

 התחלתי לכתוב את הספר בתקופה שבה הייתה מתיחות גדולה מאוד בין קבוצות שונות בעם ישראל – בעיקר בין חילונים קיצוניים לחרדים קיצוניים. החשיפה לתקשורת הותירה את הרושם שעמדות כל הצדדים הוקצנו במידה מסוכנת ומעוררת חשש.

 בסעודת שבת אצל חברים דיברנו על תורת "אזמרה" של רבי נחמן, על סוד הנקודה הטובה, וכיצד כל אחד יכול לראות טוב אצל עצמו ואצל זולתו. במהלך השיחה נזכרתי בסיפור שהופיע באחד הספרים, על תלמיד של רבי נתן, מתלמידיו המובהקים של רבי נחמן. אותו תלמיד ישב ושמע את רבי נתן מלמד את סוד הנקודה הטובה, וחזר בשפתיו על המילים שהגה רבי נתן. רבי נתן הסתכל עליו ואמר: "אתה חושב שאתה כבר מבין את 'אזמרה'? אילו היינו מבינים באמת את 'אזמרה' ועושים 'אזמרה', כל העולם היה חוזר בתשובה. שהרי ב'אזמרה' רבי נחמן אומר שאם אתה רואה את הטוב של האחר, אתה מוציא אותו ממקום של כף חובה ומעלה אותו למקום של כף זכות והוא יכול לשוב בתשובה."

 למה מכוון הביטוי "לשוב בתשובה"? מעבר לפשוטם של דברים − שיבה מהעבֵרות ומהטעויות שהאדם עושה, דבקות בטוב המוחלט והאפשרות להתחיל מחדש – מבחינה נפשית ורגשית משמעות הביטוי היא שיש לאדם בחירה.

 כל זמן שאדם מרגיש שהוא רע ושהוא לא מחובר לעצמו – אין לו בחירה. הוא ממשיך לפעול באופן אוטומטי, כפי שעשה בעבר, והוא חייב להצדיק התנהגות זו.

 את המסר הזה לא כיוון רבי נחמן לדתיים או לחילונים. הוא דיבר אל כל אדם שרצה לשפר את חייו, להפוך אותם לטובים ומאושרים ולהתחבר לטוב באמת. בין אם אתה מגדיר את עצמך דתי או חילוני, היכולת לראות את הטוב שבך ואת הטוב שבאחר – בין אם זוהי אשתך או אלה ילדיך, עמיתיך בעבודה או אנשים ממגזר אחר, שאורח חייהם ואמונותיהם שונים לגמרי משלך – יכולת זו עשויה לשנות את חייך לחלוטין.

 רבי נחמן מלמד עוד שאם תוכל לראות את הטוב שבך, תצליח לראות את הטוב שבאחר. ואם תוכל לראות שגם באדם שנראה לך רע יש טוב – הדבר יסייע לך לקבל את עצמך ולמצוא את הטוב שבתוכך.

 בעקבות השיחה על 'אזמרה' חשבתי על המלחמות בין המגזרים השונים בישראל, בתקשורת וברחובות כאחד, על השנאה, הכעס, הכאב – ואז זה הִכה בי.

 האם ייתכן שאפשר לעשות משהו? שאני עצמי אוכל לעשותו?

 איזו השפעה יכולה להיות לספר שמביא את האור המיוחד של 'אזמרה', של הנקודה הטובה, באופן שיאפשר לכל אדם לקרוא אותו? לא רק ל"חסידי ברסלב שרופים", אלא לכל אדם שחפץ לשפר את חייו ולהוסיף להם טוב?

 למען האמת, איני יודע. אני יודע לומר רק זאת: באותו רגע החלטתי לעשות כמיטב יכולתי.

בוודאי לא אני הוא שיחליט לאן יתגלגל ספר כזה ועל מי הוא ישפיע, ובכל זאת, אני יכול להתמקד בהשתדלות שלי. ההשתדלות לשרת את הטוב ולהוסיף טוב בעולמי ובעולמם של הסובבים אותי.

 וכך כל זה החל. ועכשיו, פאסט פורוורד לסוף הסיפור, כמעט.

 בסופו של דבר, כמעט סיימתי את כתיבת הספר. כמה ליטושים אחרונים, וקדימה, אל מכבש הדפוס. כך בכל אופן חשבתי.

בשלב הזה שלחתי את כתב היד לכמה חברים, כדי לקבל חוות דעת לפני שממשיכים הלאה – ליצירת האיורים, עריכה, עימוד הספר, כריכה וכל מה שכרוך בזה. כמה חברים שלחו מיילים מעודדים ובהם איחולי הצלחה וביקשו שנודיע מתי הספר מגיע למדפים, אחרים שלחו חוות דעת חיוביות. ואז קיבלתי טלפון מחבר קרוב.

 מסתבר שהוא קרא את הספר בלילה שלפני כן. לא את כולו. רק את 44 העמודים הראשונים.

 "הספר מחריד." נשמע קולו הרציני מעברו השני של קו הטלפון.

 "מחריד, אה?" הייתי בטוח שהוא מתלוצץ.

 "ממש. ממש גרוע."

באותו רגע הבנתי שלא מדובר בבדיחה.

נשמתי עמוק. "אה. באמת? למה?" הוא התחיל להסביר לי מה לדעתו לא בסדר. הדוגמאות, השפה. ואז הוא זרק את הפצצה.

"אני לא מוצא אותך בכלל בספר. כאילו שאתה לא שם. כאילו כתבת אותו ובאותו זמן ממש שלחת מסרונים לחברים. איפה הלב שלך?!" הרגשתי שהדם אוזל מהגוף שלי. נשמתי עמוק, ועוד פעם. הבנתי שהוא צודק. הבנתי שיכול להיות שהספר באמת נפלא, ברמה השכלית, הרעיונית, אבל איפה אני בסיפור (או בספר) הזה? הבנתי שבזמן כלשהו במהלך הדרך – משהו אבד.

פאניקה הזדחלה במעלה גבי כשחשבתי איך אסביר להוצאת הספרים שאני צריך לעצור לרגע, לשפר עמדות ולהשקיע עוד בכתיבה. ומי יודע אם אצליח בכלל לשפר את כתב היד הזה?

מניין היה לי הכוח להקשיב לו?

כשאמר את המשפט הבא, הבנתי.

"להגיד לך את האמת," אמר, "זה פשוט ממש לא מתאים לך. אני מכיר אותך, אחי. אתה יכול הרבה יותר. הייתי מצפה ממך למשהו אחר לגמרי. אני יודע שאתה יכול, רק תיכנס לזה. אל תפרסם את הספר עדיין."

פתאום נזכרתי בספר אחר שכתבתי ויצא לאור לפני כמה שנים. גם אז חשבתי שהספר כבר במצב טוב, עד שבא חבר ואמר ש"זה לא זה", ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר! ניסיתי להילחם ולהסביר שכתבתי ספר טוב, מושך ומותח (זה היה רומן עלילתי). גם החבר שלי חשב שהספר מותח ומעניין. "אם אתה רוצה להיכנס לארון הספרים של כל בית בישראל, יכול להיות שתצליח", אמר לי אז, "אבל אם אתה רוצה להיכנס ללבם של אנשים ולא רק לארון שלהם, יש לך עוד הרבה עבודה". וגם הוא צדק.

שמעתי פעם שפירושה של 'אזמרה' אינו מסתכם בראייה של טיפת טוב אצל הזולת. אם מגיע אליך חבר בבגדים מלוכלכים, המשמעות של 'אזמרה' היא לאו דווקא להגיד לו: "וואו! יש לך אזור לבן קטן בחולצה, ליד הכתף, שהוא בכלל לא מלוכלך! אשריך!" 'אזמרה' משמעו להגיד לחברך האהוב: "אחי, הבגדים שלך מלוכלכים לגמרי וזה ממש לא מתאים לך."

ולכן דווקא באמירה שלו, "זה ממש לא מתאים לך," ראיתי שחברי רואה את הטוב האמתי שבי.

'אזמרה' משמעו להבין שאולי נפלתי לשכחה, לטעות, לניתוק ולריחוק – אבל זה לא מי שאני. ועל כך בעצם אני רוצה לדבר בספר הזה. מסתבר שהייתי צריך לכתוב את כל הספר כדי להבין שבכלל לא התחלתי. ואז להתחיל מהתחלה.

ובכן, אני מתחיל מהתחלה. ואם הספר הזה הגיע לידיכם – כנראה שבסופו של דבר הצלחתי להגיע לסוף המסע. "