לפני שהגעתי לנקודה שבה אני כותב את השורות הללו, עברתי לא מעט טלטלות בחיים וחיפשתי את עצמי בהמון מקומות.

גרתי קריית שמונה, תל אביב, אילת, לוס אנג'לס, גני טל וגם ביד בנימין. היום אני גר בחריש.

ניסיתי המון אפשרויות עבודה וזה משתקף ישירות לכמות הכישורים שיש לי היום.

במהלך המסע הזה, התנהל דו שיח תמידי ומתמיד ביני ובין ההיגיון שלי.

לא, לא השתגעתי.

רוב האנשים בעולם מנהלים שיחות בינם לבין ההיגיון שלהם כמעט לאורך כל היום, ואני גיליתי משהו יוצא דופן:

שמתי לב שההיגיון שלי הרבה יותר חכם ממני. העצות שהוא נותן לי, זוויות הראיה על מצבים בחיים שהוא מראה לי, הדרכים שאליהן הוא מכוון אותי הרבה יותר חכמות ממה שאני בעצמי חשבתי.

אכתוב משפט אחד על עצמי ונמשיך לאחת מהשיחות הסוחפות שהיו לי עם ההיגיון שלי שאני משוכנע שהשיחות האלו מתקיימות אצל כולנו...

שמי אייל שטרית (38), איש משפחה, נשוי לאשה מדהימה + שתי בנות מדהימות לא פחות ועוסק נכון להיום בהפקת תוכן ושיווק דיגיטלי מקצועי.

ההיגיון ואני

אני:

איך יכול להיות שלאחד המציאות מאירה פנים, ולשני לא?
 והאם אנחנו יכולים לשנות את המציאות שלנו?

היגיון:

התשובה היא חד משמעית: כן.

"תבין", אמר לי ההיגיון, "בתור התחלה ישנם שני סוגי חיבורים במוח האדם שבסופו של יום הם אלו שיהיו אחראים על איך שהמציאות שלנו תיראה.

לצורך העניין נקרא לשני החיבורים Light Wired & Hard Wired 
(חיבורים חלשים וחיבורים חזקים).

כשאנחנו מבצעים בעזרת הגוף פעולה חדשה שלא ביצענו בעבר (מחוץ לאיזור הנוחות שלנו), נוצר חיבור פיזי וממשי במוח האדם, אך החיבור הזה הוא חיבור רופף וחלש (Light Wired), ובכל פעם שאנחנו חוזרים על אותה הפעולה, נוצר חיבור חלש נוסף בנוסף לחיבור הראשון.

 כשאנחנו חוזרים על אותה הפעולה מספיק פעמים, החיבורים מתחזקים והופכים להיות (Hard Wired), ולחיבורים הללו אנחנו קוראים 'הרגל'.

תבין, הכל מתחיל במחשבות אך כדי לתקן ולשלוט במחשבות שלנו עלינו לטפל קודם כל בגישה שלנו לחיים.

עלינו ללמוד איך להתבונן מהזוית הנכונה על דברים שקורים לנו ביום יום, איך לקבל, להכיל ולהתמודד נכון עם סיטואציות בחיים."

לא ויתרתי להיגיון והמשכתי את הדיון...

אני:

אני מבין ממה שאתה אומר, שיש מצב שקיבלתי במהלך החיים הרבה הזדמנויות מצויינות שמאוד רציתי אבל בגלל שההסתכלות שלי על הסיטואציות הייתה לא נכונה – גם לא ראיתי שזו הייתה הזדמנות (פירשתי אותה לא נכון), וגם פיספסתי אותה?

היגיון:

"כן, חד משמעית."

התובנה האחרונה שלחה אותי לחפש קצת...

על קצה המזלג, מצאתי מודל מוכר שנקרא אפר"ת.

האירוע זו המציאות שלנו והיא נטרלית כמו שלמדנו.

הפרשנות היא איך שאנחנו בוחרים לפרש את הסיטואציה (ברכה או קללה).
 בעקבות הפרשנות אנחנו מעירים את הרגש שלנו, ובעקבות (ומתוך) הרגש אנחנו מגיבים.

מה שיותר כואב כאן זה שאנחנו מפספסים המון דברים בחיים בגלל פירוש לא נכון שאנחנו מפרשים סיטואציות, ובנוסף יש סיכוי שההזדמנויות האלו לא יחזרו לעולם.

אני:

הבנתי. עכשיו אני בסביבה חדשה ויש לי מוטיבציה מטורפת לטרוף את כל העולם, רק השאלה היא האם אני מספיק מאמין בעצמי שאני יכול לעשות את זה?

רגע, זה לא תלוי גם בביטחון העצמי שלי? אם כן אז איך אני מעלה את הביטחון העצמי שלי ומאיפה אני שואב עוד ביטחון אם אני צריך?

היגיון:

יש לי המון להגיד על זה וגם לתת לך עצות פרקטיות, אך זה לא הזמן והמקום. במקום זה אגיד לך במשפט אחד: 

בעקבות הדיון הראשוני שלי עם ההיגיון והתובנות שקיבלתי ממנו, השתנו אצלי המון דברים ועליתי על המסלול לדרך הנכונה.

הבאתי את עצמי למצב שאני כבר קם כל יום בשעה 4:30 בבוקר, משקיע בפיתוח האישיות שלי ע"י ספרים והרצאות על תקן יומי, שיניתי את הסביבה שלי לאחת יותר מדרבנת, אני יודע מי אני ומה יש לי להציע לעולם והבאתי את עצמי למצב שאני די אוהב את המציאות שבה אני חי אבל יש עוד משהו אחד חשוב: אני עדיין מכור לסיגריות, אני לא עוזב את הטלפון הסלולרי שלי שמבזבז לי כמה שעות ביום ואני חייב את החצי שעה ביום לפחות לקרוא חדשות.

ההיגיון לא ויתר לי (אתם בטח מכירים את זה...)

היגיון: 
"אתה מכור!
וגרוע מזה - אין הבדל בין אחד שמכור לפלאפון לאחד שמכור לסמים קשים (חוץ מההשלכות)."

אני:
אתה אומר שזה שאני מכור לטלפון שלי או מכור לחדשות, זה שווה לבין אדם שצורך סמים קשים?

היגיון:

"התשובה היא כן.

תבין, האדם נברא בצורה כזאת שהוא יהנה במידה מסוימת מדברים שלהם הוא זקוק מבחינה הישרדותית.
לדוגמא: כדי שהגוף יתקיים באופן תקין, אנחנו צריכים שתהיה בו כמות מסוימת של סוכר על מנת שהסוכר יספק לנו אנרגיה וקלוריות שנחוצים לנו להישרדות. לכן כשאנחנו אוכלים מאכל מתוק אנחנו מרגישים הנאה – אך אם נאכל יותר מידי סוכר, סביר להניח שזה יעשה לנו נזק.

בכל פעם אנחנו חשים הנאה בצורה מסוימת, מופרש למוח שלנו חומר שנקרא דופמין. 
בנוסף, ישנם במוח חומרים שמפעילים את מנגנון ההנאה גם שלא לצורך הישרדותי, מנצלים את המנגנון, שוחקים אותו וגורמים לנזק רב ובלתי הפיך.

עלינו לזכור שמה שגורם לנרקומן לחזור חזרה אל הסמים הוא לא הסם עצמו, כי ברוב המקרים דרך צריכת הסם והסם עצמו הם לא דברים נעימים, אלא ההנאה (דופמין) שהסם גורם לה אחרי השימוש."

אני: 

אני יודע שאלו התמכרויות ואני יודע שהן פוגעות בי מאוד – גם בבריאות, גם בצורת החשיבה וההייחסות שלי למציאות, גם בעסקים, גם במשפחה וגם מבזבזות לי כסף וזמן – מה עושים?

היגיון:

"ישנם הרבה עצות לפתרונות של התמכרויות כאלו ואחרות, אבל השורש בתור התחלה הוא להבין שההנאות של כאן ועכשיו יכולות לרוב להיות הרסניות בעתיד ומצד שני, עבודה קשה של כאן ועכשיו, לרוב מניבה הנאה רציפה לעתיד."

אני:

אבל רגע, יש לי עוד שאלה: אני עובד נורא קשה בעבודה שלי ואני לא כל כך אוהב אותה.

זה לא שאני שונא את העבודה – אבל בוא נגיד שאם היו נותנים לי אלטרנטיבה אחרת הייתי שוקל ברצינות לעזוב למרות שיש לי משכורת גבוהה ותנאים טובים. 
 למה אני מרגיש ככה?

היגיון:

אדם שהולך לעבודה ולא מרוצה ממה שהוא עושה זה יכול להיגרם מכמה סיבות, אך לדעתי הבולטת שבהן היא חוסר תכלית או אי הצבת מטרות.
 תראה, אם הייתה לך מטרה ברורה מול העיניים – אז היה לך הרבה יותר קל והרבה יותר נעים ללכת לעבודה, ואפילו היית משקיע יותר.

אני:

איזה יופי! אציב לעצמי מטרות ברורות ואדאג לפרק את המטרות האלו למשימות ולתזמן אותן ביומן שלי, אך יש לי עוד שאלה קטנה: איך אני מתחיל? מאיפה אני מתחיל?

היגיון: 

אל תחכה עוד רגע אחד. אם הבנת עם עצמך שזה מה שאתה רוצה - פשוט תתחיל.

אני: 

תוכל לתת לי הכוונה כדי שיהיה לי כוח להתחיל?

היגיון:

"כמובן אבל זה קצת ארוך ומצריך ממך ריכוז והשקעה. אתה מוכן לזה?

אני: בטח! אני חייב!

ואתם?"

הספר 'שיפט' יחד עם היומן לביצועים גבוהים נכתב מתוך דו שיח מעמיק ולא מתפשר עם החיים.
 אגב, הדו שיח הזה, אני מעריך שמתקיים בכולנו בכל מיני טונים ומישורים ואני בטוח שגם אתם כמוני מכירים את ההרגשה הזו ששוטפת את הגוף שלנו כשאנחנו מגיעים לתובנה נכונה או להחלטה שנכונה לנו.

בדיוק ככה הרגשתי כשהתחלתי לכתוב, לסדר, לערוך, להתייעץ, לשאול, למחוק, לחקור וללמוד.
תוך כדי העבודה סביב הספר והיומן והדו שיח המתמשך עם ההיגיון (עד לרגע זה), הבנתי שאני לא היחיד ששואל שאלות ובטח שלא היחיד שמחפש פתרונות למהות החיים.
זהו תהליך אנושי ומשותף לכולנו, ואם התהליך שלי יכול לסייע לך בכל מישור בחיים הרי שעלינו להתאחד ולהוציא אותו יחד לאור - עבור כולנו.

והתוצאה תהיה לפניכם אחרי שנשיג את היעד ונוציא יחד את הספר לאור.

רוצה להגיד לכם תודה שקראתם עד כאן, תודה שאתם שותפים לתהליך אמיתי ואמיץ, שלכם ושלי, ותודה מיוחדת על התמיכה בהתפתחות של כולנו!

נקודה אחרונה,
הספר הזה, וכל העיסוק סביבו נועדו כדי לעשות טוב - בראש ובראשונה, לכן הדגשתי מספר מדרגות ותשורות שיכולות להעביר את הטוב הזה הלאה כגון תמיכה לקהילה או עזרה וסיוע לבני נוער בסיכון.

וכמובן, לרכוש את הספר ליקירכם כדי לשתף גם אותו בתהליך שכולנו עוברים על הכדור הזה!

תודה!